בן מרים וחיים-יצחק, נולד ביום כ"א בשבט תרפ"ט (1.2.1929) בעיר פטרושני, רומניה. בשנת 1934, בהיותו בן חמש, הועלה ארצה והוכנס לכפר הילדים מאיר שפיה. לאחר שגמר את לימודיו נשאר במקום כבוגר והתכונן לבחינות בגרות. מנשה עבר קורס מנצחים והמשיך בכפר כמדריך למוסיקה. כן השתתף בחוג הדרמתי וגילה כשרונות ארגוניים, בהתאם לגילו. ילדי הכפר העריצוהו ושיעוריו במוסיקה הלהיבו אותם. בן 14 הצטרף לגדנ"ע. היה גם מדריך בגדנ"ע המקומי ופעיל בכל ענייני הביטחון במקום. מנשה היה עלם חסון ויפה-תואר, נלהב ומלהיב, פעיל ומפעיל, צנוע אך תקיף-דעת, בעל ביטחון עצמי, תומך בכל, "הרוח החיה" בכל החוגים בכפר ומסור להם. בצאתו לגיוס אמר לחברו: "רק נגמור את המלחמה, אמשיך בלימודי וארכוש דעת במוסיקה - אני בוטח בגורלי".

כיוון שהיה פעיל ביותר בשמירה בכפר לא הותר לו להתגייס, בהינתן צו הגיוס, ולשרת מחוץ לכפר, אך הוא התנדב לפעולות הקומנדו. שירת בפלוגת הג'יפים ועלה לדרגת מ"כ. הוא קיים בנאמנות ובמסירות כל תפקיד שהוטל עליו. השתתף בקרבות בגליל, בליווי שיירות לירושלים, ואחר-כך שירת בחטיבת הנגב. לקראת ההפוגה הראשונה הוטל על יחידתו לכבוש את ביר עסלוג'. בדרך למשימה עלה הג'יפ שנסע בו על מוקש ומנשה נספה, ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברביבים.